קבורת חיות היא מנהג עתיק ואפילו המצרים הקדמוניים נהגו לחנוט ולקבור בעלי חיים.
המצרים נהגו לעסוק במוות באובססיביות די רבה, נושא המוות תפס חשיבות רבה בחיי ומנהגי המצרים.
המצרים נהגו לחנוט את מתיהם בכדי לשמר את גופתם ולאחר מכן לקברם.
לחניטה היו טכניקות רבות, היו טכניקות מסובכות שהיו שמורות לאנשים באמת חשובים וטכניקות פחות מורכבות לאנשים פחות חשובים.
מרבית אליליהם של המצרים היו בעלי דמויות של בעלי חיים, לכן אין זה מפליא שהמצרים נהגו לחנוט ולקבור בעלי חיים.
המצרים המצרים סגדו לאלילים דמויי חיות ולכן הם קברו וחנטו בעלי חיים בדומה לבני אדם מאוד חשובים.
למעשה ממחקרים שנעשו נראה כי במקרים מסויימים חנטו המצרים בעלי חיים (בעיקר חתולים) בטכניקות של חניטה שהיו שמורים רק לאנשים מאוד חשובים.
לפי הממצאים הארכיאולוגים נראה כי החתול היה המועמד הפופולארי ביותר לחניטה וקבורה בבית קברות. במצריים מצאו בתי קברות עם מיליוני מומיות של חתולים.
החתול נחשב להתגלות מחדש של האלה בסטט, אלת המוזיקה ושמחה ושומרת הנשים.
אבל לא רק החתול נחשב לחיה קדושה שראויה לחניטה וקבורה, גם המגלן (עוף ימי) שייצג את האל תות (אל החכמה והלימוד), השור שייצג את דמותו של האל אוסיריס (אל המוות), והנץ שבדמותו יצרו המצרים את אורוס (אל האור).
מלבד טקס החניטה והקבורה של חיות כמנהג פולחני של הקרבת קורבנות למען האלים, נהגו המצרים גם לחנוט ולקבור את חיות המחמד ביחד עם בעליהם בקבר משותף. מתוך הכרה בחשיבות שתפסה חיית המחמד בחיי בעליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה